הליגה למקומות עבודה: הקריירה השנייה של אמיר שלח

במקום להפוך למאמן או לפרשן שמנמן, עבר הכדורגלן המוערך אמיר שלח הסבה והפך למעצב פנים. היום, כשמאחוריו פרויקטים גדולים ומכובדים, הוא מזהיר את דור הכדורגלנים הנוכחי: "במקום ללכת למכון כושר, לכו ללמוד"

אלקנה שור | 5/1/2012 10:10, NRG

לעמוד הכתבה באתר NRG 

בגיל 30, אחרי יותר מעשור על המגרש, לכדורגלן אמיר שלח היו כל הסיבות לפרוש, רובן מסודרות בארון. שלוש אליפויות, שלושה גביעים וגביע טוטו אחד, ושיאן ההופעות בנבחרת ישראל באותה תקופה.

אבל שלח חשב קדימה. "הלכתי ללמוד עיצוב פנים", הוא מספר בראיון ל"מעריב", "אמרתי לעצמי שתוך כדי לימודים אראה אם אני טוב בהם. ידעתי שלא אשחק לעד, למרות שהיו לי תוכניות לשחק עוד הרבה שנים והן נקטעו בגיל 34 כשנפצעתי פציעה קשה בברך. אני מאמין שאם לא הייתי נפצע, היו צריכים לגרש אותי מהמגרש כי לפרוש לבד היה מאוד קשה בשבילי".

כדורגל זה מקצוע עם תאריך תפוגה?

"תראה, מגיל שמונה כל מה שאתה רוצה זה להיות שחקן כדורגל. בגיל 25-20 אתה אמור להיות בשיא הקריירה, אתה בטח לא חושב על פרישה. רוב שחקני הכדורגל, רק כשמגרשים אותם הם מבינים שהם צריכים לחשוב על העתיד. הם לא חושבים לפני. אני זוכר שכבר בגיל 28 התחילו לצעוק לי 'זקן'".

כך, בגיל 33, עם סיום הלימודים, הקים שלח את "SADesign", סטודיו לאדריכלות פנים, שחתם את הסבת הקריירה. הוא התמחה אצל האדריכל חנן פרי ("פרידוידוביץ") שעיצב את ביתו הראשון, וחתך לניו יורק – שם עיצב אולמות תצוגה לחברה גדולה. את הפרויקטים הראשונים קיבל עוד במהלך הלימודים, רובם היו לחברים ומשפחה. יצחק שום – חתנו לשעבר, השחקנים רוני גפני, בן לוז, אורי אוזן, אייל ברקוביץ,' אריק בנאדו, שלומי ארביטמן, וזו רק רשימה חלקית. בהמשך חדר למגזר העסקי. היום חתום שלח על מתיחת הפנים של מסעדת "סושידו", חנות הדגל של חברת "סאנריידר", בתי קפה שונים, חנות המזכרות ואולם ה-V.I.P של מכבי תל אביב בכדורסל ועוד. היום, הוא מספר, כבר מזהים אותו כ"אמיר שלח המעצב".

לא חי בפנטזיה

את המאבק האמיתי ניהל שלח מול עצמו. אחרי פציעה, כשהוא בשלהי הקריירה, נאלץ להמציא את עצמו מחדש, להתחיל מאפס בתחום לא מוכר. הקושי, הוא מספר, מתחיל בשלב הגמילה מהכדור.

"כדורגלנים, ביום שהם לא משחקים, הם כבר לא מעניינים. אתה מאבד המון מהזוהר שלך. אם לא בנית קריירה שהיא לא רק במגרש אלא גם מחוצה לו, ואין לך איזה ערך מוסף כבנאדם, זה לא עוזר. 90 אחוז מהכדורגלנים בארץ – לא כאלה שיצאו לחו"ל וחזרו – צריכים להמשיך לכלכל את עצמם ולהרוויח כסף. הם לא למדו ולא התמחו בשום דבר. אם הם לא ממשיכים בכדורגל, אילו יכולות יש להם? איזה ידע יש להם? זו לא שאלה של אומץ, זו שאלה של אופציות".

איך הקולגות הגיבו כשהתחלת ללמוד?

"זה לא משהו שדיברו עליו. עד שזה לא פוגע להם בחצר של הבית, עד שזה לא צובט וקר להם – זה לא מעניין אותם. הם לא חושבים על מחר, זו בעיה קשה. חבל, כי כל אחד צריך לדאוג לעצמו. אף אחד, כולל ארגון השחקנים שמנסה להוציא שחקנים ללמוד, לחשוב, לחסוך – לא מצליח. אני חושב שכדורגל זה אחלה מקצוע עם בסיס, אבל יש חיים אחרי, ומאוד מאוד קשה להרוויח ולייצר כסף. אני כל הזמן אומר לכדורגלנים 'הרי יש לך זמן, מה אתה עושה? שעתיים-שלוש חדר כושר? יש לך כמה שעות פנויות, לך תעשה קורס בניירות ערך, בנדל"ן, לא משנה במה. אתה חי בפנטזיה, חלום של הערצה אישית וחיצונית, וזו פלנטה אחרת".

בכל זאת, עברת מכדורגל לעיצוב פנים. מה הקשר ביניהם?

"זו הסבה מאוד קיצונית, אבל אני חושב שיש לי את זה. אני מאוד טכני, קל לי להבין איך עשו משהו וקל לי להעביר את זה. אני יורד לפרטים, אני מאוד אחראי, מסודר, רציני, אלה דברים שמאוד עוזרים לי בתחום הזה. וגם כמובן קטע של אסתטיקה, אני בטוח שיש בי איזשהו כישרון. אני בנאדם שאוהב לתכנן הכל, אני מסודר, ובגלל זה גם נוח לי לעבוד לבד. אני אוהב לפקח, לדעת, לשלוט. בכל פרויקט שלי אני יודע על כל בורג, כל מדף, כל צבע, כל אריח. באיזשהו שלב, אם אני ארצה לגדול, זה כמובן יצטרך להיות עם שותפים או עובדים, אבל אני לא יודע אם אגיע לשם".

מטבע הדברים, תהליך המיתוג מחדש לא היה פשוט. "אני בטוח שפספסתי עבודות בגלל שהייתי כדורגלן", מגלה שלח. "הרבה אנשים מרימים גבה ואומרים 'הא, הכדורגלן הזה יעצב לי את הבית?". אני מאמין שיש אנשים שלא לקחו אותי ברצינות, אבל הכדורגל גם פתח לי הרבה דלתות. כשאני פוגש אנשי מקצוע, אנחנו מתחילים לדבר על כדורגל ועוברים לעיצוב. זה שאני שחקן, זה אולי עוזר לי בחמש הדקות הראשונות, אבל אם אני לא אספק את הסחורה זה לא מעניין. אני לא אקבל עבודה בגלל שהייתי שחקן מפורסם".

התדמית שלך כשחקן עזרה לך?

"מי שמכיר אותי ככדורגלן יודע מי אני. בניתי קריירה של בנאדם רציני ואחראי, לא תופסים אותי לתוך סטיגמות. הייתי שחקן קשוח, על גבול האגרסיבי, ואוהדים של קבוצה יריבה, גם כשהם קיללו ושנאו אותי, ידעו להעריך את העבודה שלי".

עובד מהבית

שלח (41) מתגורר היום עם אשתו השנייה, הדוגמנית ויקי מקריאניס, בדירה שעיצב ברמת אביב ג'. שני הבנים, אגב, כבר עושים צעדים ראשונים בקבוצות נוער. את העסק הוא מנהל מהבית. פריק קונטרול, מחזיק את התוכניות קרוב לחזה. את אחד החדרים בבית הסב למשרד. "אומרים שזה לא טוב, כי כשהמשרד בבית אתה כל היום עובד, אבל נוח לי. אני לא רואה את עצמי קם בבוקר ונוסע למשרד. חוץ מזה, רוב העבודה זה להיפגש עם לקוחות ולהסתובב איתם, לבחור חומרים, לפקח".

על מה אתה עובד עכשיו?
"כרגע יש לי כמה דירות. מבחינת עיצוב עסקים, אני מקווה לסגור כמה דברים. את התחום העסקי אני אוהב, כי שם אתה יכול לעשות דברים משוגעים. בבית פרטי אתה צריך להיות פרקטי ונכון ויפה ונקי, ולהשתמש בחומרים שלא יימאסו כי אתה חי בבית. בחנות צריך דברים מושכים, אקטואליים. זה מתחיל בסיפור או בצרכים, יושבים על קונספט ואז אפשר להשתולל קצת".

כעת, אחרי שהרזומה נפוח מספיק, שלח מסתכל קדימה. המטרה: פרויקטים פרטיים. "בגדול, אני מעצב פנים, אבל אני אוהב לכנות את עצמי אדריכל. הרבה פעמים אנשים קונים דירה, עוברים אליה, ואז אומרים 'שלום, אתה מעצב פנים? אני רוצה'. העבודה שלי זה מהיום שבו קונים את הדירה. הליווי הוא מהרגע שקנית את הדירה ונוגע בכל התוכניות. אני לא אחד שיבוא עכשיו ויגיד 'טוב, בוא נבחר ספה, עציץ ווילונות'. זה לא דקורייטור. בגלל זה אני לא מגיע הרבה לווילות. אדריכלים מתכננים את הווילה והם לוקחים עליהם את עיצוב הפנים, יש להם יתרון. יותר קשה לי להיכנס לפרטים, כי אני לא מתכנן את הווילות".

אתה מנסה להגיע גם לשוק הזה?
"אחת הבעיות שלי זה שאני אוהב הכל מהר. אני רוצה עוד וכמה שיותר, ואני שוכח שיש חבר'ה שמתעסקים בעיצוב פנים שיש להם יתרון עליי של 15 שנה. אבל אני לא אוותר, אני מסתכל קדימה".